הכתר שלטונם של מלכים ומלכות בשר ודם הוא נושא טעון בהיסטוריה היהודית. לפי המסורת, המלך האחד והיחיד הוא אלוהים, בעוד שבני אנוש, גם ביושבם על כס המלוכה, סובלים מפגמים וחולשות ככל בני האדם. ספר שמואל מספר על השתוקקותם של בני ישראל לבית מלוכה. אלוהים אינו רואה בעין יפה את בקשתם, שאותה הוא תופס כבגידה האחרונה בשורה ארוכה של בגידות. העם, לעומת זאת, מתקשה שלא ליישם את מודל המלוכה הנפוץ אצל העמים השכנים. בניגוד למלכיהם הנערצים, הטוענים למקור ולכוחות אלוהיים, מלך ישראל הוא בן אנוש, ולא אל. הוא אינו עמוד התווך של סדר קוסמי, והוא משחק תפקיד שולי בטקסים דתיים. הוא אינו אחראי למסור לעמו ציוויים אלוהיים או לתמוך בסדרי העולם, ואינו המחוקק העליון. הרצון במלך בן תמותה עמד, אם כך, בניגוד למגבלות שהוטלו על שלטונו, וששיקפו את מורכבות מושג המונרכיה בעולם היהודי. יהודי התפוצות, שחיו תחת שלטונן של מונרכיות פוליטיות, לא יכלו אפילו לחלום על מלך משלהם, ולכן טענו את סמלי המלוכה במשמעות גדולה אף יותר. הדוגמא המוכרת ביותר בהקשר זה היא "כתר התורה", הידוע גם בשם "עטרה". פריט ייחודי זה בעולם האמנות היהודית מתייחס לכתר המעטר את ראשו של ספר התורה, במקום את ראשם של מלך או מלכה בני אנוש. החוט הקושר יחד את המשמעויות הסמליות השונות של הכתר, כמו גם את המוצגים בתערוכה זו, הוא הנאמר בפרקי אבות ד יג, המשוייך לר' שמעון בר יוחאי: "רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן". כתר התורה כתר התורה, אחד מחפצי הפולחן היהודיים המשמעותיים והיפים ביותר, במקורות מימי הביניים המוקדמים נקרא "עטרה", ומאוחר יותר נקרא באירופה בשם "כתר תורה". ספר התורה, הנמצא במרכז חיי התפילה היהודיים בקהילות ברחבי העולם, עוטר לראשונה, על פי המסורת היהודית על ידי האל עצמו. במסכת שבת (דף קד) הוא מתואר כ"קושר כתרים לאותיות", מעשה המתייחס לתגים מעל אותיות מסוימות בספר התורה. בהתאם לכך, זכה ספר התורה לכבוד מלכים מצד העם היהודי ואפילו בקהילות העניות ביותר, אך בולטים במיוחד העיטורים המהודרים שהתקינו יהודי איטליה שספרי התורה שלהם הולבשו לעיתים קרובות כבני מלוכה ממש: כל ספר עטה אבנט, מפה, מעיל, מגן ורימונים, ומעל לכל – כתר מלכות. הכתר הנפוץ בקהילות אשכנזיות, ספרדיות ואיטלקיות באירופה עשוי בדרך כלל מכסף, ולעיתים קרובות הוא מוזהב ומשובץ באבני חן. הוא דומה לכתר מלכות, ומולבש על גבי "עצי החיים" של ספר התורה. עיצוב הכתר הושפע במידה רבה מאופנות משתנות, תלויות בזמן ובמקום של כל קהילה. כתרי התורה האיטלקיים הם לעיתים קרובות עגולים ופתוחים, בדומה לכתר המעטר את ראשה של הבתולה מרים באמנות נוצרית, ובעל מבנה המאפשר שימוש בו-זמני בכתר וברימונים. כתרי תורה מופיעים גם כמוטיב איקונוגרפי על מעילי תורה אשכנזיים, ומעטרים לעיתים קרובות את הפרוכת המכסה את פתחו של ארון הקודש. בימי הביניים, היה מקובל בקהילות מסוימות להניח את כתר התורה על ראשם של חברי קהילה שזכו לעלות לתורה בשמחת תורה עם סיום המחזור השנתי של קריאת התורה ותחילתו של מחזור חדש ("חתן תורה" ו"חתן בראשית"). אך אפילו אירוע יוצא דופן זה, שבו אדם מן השורה זכה לרגע לכבוד מלכים, היה קשור קשר הדוק לספר התורה והכבוד הגדול שייחסו לו.